את הרעיון לספר קיבלתי אי שם בראשית התואר הראשון שלי.
בגלל שבמהלך התיכון החלטתי ששיעורי היסטוריה זה זמן מושלם להשלמת שעות שינה, הגעתי לאוניברסיטה עם לא הרבה יותר מהבנה של ההיסטוריה כ"פעם היה תנ"ך", "אז הייתה שואה" ו"אז הגיעו הרצל ורבין".
כל הספרים שבהם הסיפורים האלה התחבאו היו ממש ממש משעממים
עם ראשית לימודי, פתאום נפתח לפני עולם שלם של שמות ורעיונות ואירועים וסיפורים שידעתי שהם קיימים, אבל מעולם לא זכיתי להבנה עמוקה שלהם יותר ממה שניתן במסגרת הפרקים של "היה היה" בחינוכית.
רציתי ממש ללמוד ולהכיר את כל הסיפורים האלה, אבל אז נתקלתי בבעיה אחרת – כל הספרים שבהם הסיפורים האלה התחבאו היו ממש ממש משעממים. היום, עם עשור וחצי של עיון בספרים האלה, אני מוצא אותם מרתקים, אבל אז הם הרגישו כאילו איש זקן מעניש אותי להקשיב לו.
כך התחלתי לאסוף את הסיפורים בזה אחרי זה, ובמקביל התחלתי לעבוד בספרייה של בית ספר יסודי. עם הילדים או, ליתר דיוק, מהילדים למדתי לספר את הסיפורים. למדתי שהילדים לא מפחדים שיש משהו מאתגר או לא מובן, ושמילים קשות הן הזדמנות לסטות מהסיפור כדי ללמוד משהו חדש.
אני מוצא עצמי נדהם מהדבר המטורף הזה שהתגשם.
לאט לאט הפרויקט הזה גדל יותר ויותר, פתאום חשבתי שיהיה נחמד לבטא את ההיצע התרבותי הגדול הזה גם באיורים מאמנים שונים, ושיהיה כדאי לנקד את הספר כדי שיהיה גם כלי עזר לשלבי ראשית הקריאה. רשימת הסיפורים גדלה וגדלה ופתאום מצאתי שיש בידי לא רעיון, אלא מפעל חיים. מפעל שהכרך שיצא השבוע הוא הכרך הראשון שלו.
היו לי המון תכניות שיווקיות איך למכור את הספר, אבל עכשיו, כשהוא יצא, אני מוצא עצמי נדהם מהדבר המטורף הזה שהתגשם. נדהם ואסיר תודה לכל המאיירים, העורכים, המנקדים, היועצים, המעצבים והתומכים.
צילומים: יעל בר כהן
