אז, קודם כל צריך רעיון והשראה. להשראה הזו נותנים מילים והופ יש לנו ספר… אהה… לא כל כך מהר… הרעיון זה דבר חשוב והשראה בהחלט עוזרת, אבל אחרי שני אלה צריך להתחיל לעבוד. צריך לערוך מחקר, לתכנן את המבנה של הסיפור ולכתוב את הסיפור. ואז, קונטרול P ויש לנו ספר! הממ… עדיין לא.

מתחילים

בשלב הזה מתחילים לעבוד במקביל בשני מישורים: מגייסים מאיירים ונותנים לכל אחד ואחת מהם אגדה לעבוד עליה, וממשיכים לעבוד על החלק של המילים של הסיפורים.
הסיפורים עוברים ראשית עריכה ספרותית – זה הוא אולי החלק הקשה ביותר לסופר שכן העריכה הספרותית מחפשת את כל המקומות החלשים בסיפור וחושפת אותם. אבל, למרות אי הנעימות שזה יוצר, הסיפור שיוצא אחרי התהליך הזה הרבה הרבה (הרבה!) יותר טוב.

אחרי כן הסיפורים עוברים להיסטוריונים ואנשי מקצוע מתחומים שונים על מנת לוודא שהתוכן של הסיפור תואם את המחקר העדכני בנושא. ולבסוף הסיפורים עוברים גם כמה סבבים של עריכה לשונית, הגהה וניקוד.
עד שכל התהליך הזה הסתיים האיורים השונים מהמאיירים כבר הגיעו לשולחן המערכת ואז רק נשאר לחבר את המילים לאיורים ולהדפיס את הספר! מה לא? לא. עוד לא…

שלב העימוד

עכשיו מגיע שלב העימוד. מעצב גרפי יושב מול התבנית הייחודית של הספר שבנינו יחדיו ומתחיל לסדר דף אחרי דף, פסקא אחרי פסקא, שורה אחרי שורה עד שכל העמודים נראים ממש כמו עמודים של ספר. בשלב הזה גם מגלים פתאום אם ישנם איורים שצריך לסרוק שוב, או מילים שצריך לתקן ולהחליף.
אחרי כן הולכים לבית הדפוס. שם השלב הראשון הוא להדפיס משהו שנקרא "עותק שמש". השם הזה נובע מכך שספרים מודפסים על גליונות דפוס – דפים ענקיים שכל אחד מהם מכיל 32 עמודים שונים מהספר. על הגליונות האלה הדפים מסודרים בצורה מיוחדת כך שאם יקפלו את הגיליון, כל העמודים יהיו במקומם הנכון בספר.
עותק השמש הזה משמש כדי לראות איך בדיוק הספר הזה ייראה – האם האיורים נראים טוב על הנייר שבחרנו? האם יש תיקונים שצריך לעשות בצבע של האיורים? האם האותיות בגודל טוב והניקוד קריא? אם ישנם תיקונים לבצע (ותמיד ישנם תיקונים לבצע) חוזרים אל העורך, מתקנים את הכל ומדפיסים עותק שמש חדש. רק אחרי שעותק השמש הסופי מאושר אפשר להמשיך עם התהליך ולצאת לדפוס.

תהליך הדפוס

תהליך הדפוס עובד כך: לכל אחד מגליונות הדפוס מכינים לוח מתכת גדול שמהווה הבסיס של ההדפסה. מכיוון שהספר הזה הוא צבעוני, לכל גיליון מכינים, לא לוח אחד אלא ארבעה. למה ארבעה? אחד בשביל הצבע השחור של המילים ועוד שלושה בשביל כל אחד משלושת צבעי היסוד. לפעמים מכינים אפילו לוח חמישי בשביל צבעים מיוחדים כמו כסף או זהב.
אחרי שהלוחות מוכנים מציבים כל לוח במקומו, מדפיסים גיליון לדוגמא, מתקנים את הצבעים כך שיהיו בדיוק בדיוק כמו בעותק השמש המאושר, ומתחילים להדפיס כל גליון בתורו.

סוף סוף יש לנו ספר!

אחרי שכל הגליונות מוכנים, מקפלים אותם, מסדרים אותם לפי הסדר ואז תופרים אותם אחד לשני. כך שהדפים יישארו מחוברים זה לזה. אחרי שהכל תפור במקום שמים את הספרים במכונה שלוחצת אותם היטב אחד לשני ומוסיפים דבק מיוחד כדי שהם יישארו במקום.
מכיוון שרק אחרי הפעולה הזו אנו יודעים מה יהיה העובי של השדרה, רק בשלב הזה אפשר לסיים עם עיצוב הכריכה. מעצב הכריכה מקבל את הנתונים ומכין קובץ חדש בשביל הכריכה. את הכריכה מדפיסים, מדביקים לקרטון הקשה שמתחבא בתוכה ואז מדביקים אותה אל הספר כולו עם דף מיוחד שנקרא פורזץ.
וזהו! סוף סוף יש לנו ספר!