אגדות אמיתיות:

ראשית נעדכן שאחרי שבמהלך השנה נגמרה המהדורה הראשונה של הכרך הראשון ובמשך מספר חודשים לא היה ניתן להשיג אותו, אנחנו שמחים להודיע שיצאה הדפסה שנייה והספר שוב זמין באתר ההוצאה.

השנה האחרונה הביאה איתה גם שני שיתופי פעולה מרגשים: 'מוזיאון בת ים לאמנות' העלה תערוכת ילדים נפלאה בשם "אגדות אמיתיות" בעקבות מאיירים מהספרים שלנו. עם עבודות נפלאות של ליהי וייס, חן לב, אדוה רודן ואחרים. בנוסף התחברנו עם 'בית אבי חי' לעונה חדשה של הפודקאסט של "אגדות אמיתיות" שכולה דמויות יהודיות וישראליות.  אם כבר הזכרנו את הפודקאסט שלנו שמוקלט באופני "שלג" בירושלים. הסגרים הרבים עשו לו רק טוב והשנה עברנו את קו רבע מיליון האזנות (!)

זה כמובן נפלא, אבל הטעם המתוק נמהל גם בטעם המר של התקופה האחרונה. שני שיתופי הפעולה האלה נוצרו במאמץ רב על מנת לעלות ביחד עם היציאה של הכרך השני של "אגדות אמיתיות", אשר יצא למכירה מוקדמת כבר לפני שנה ואמור היה לצאת לקראת שבוע הספר. מאז שבוע הספר בוטל וכל אחר מעשרות האמנים, העורכים והמעצבים שעבדנו איתם על הספר ביקש דחייה והארכה. כל בקשה כזו התקבלה על ידינו בהבנה.

עכשיו אנחנו שמחים להגיד שסיימנו לאסוף את כל האיורים משלושים המאיירים השונים, הספר עבר שלושה סבבי עריכה (ספרותית, לשונית וניקוד) ועתה הוא נמצא בשלבי ההגהה האחרונים, אחריהם נוכל להתקדם לעימוד ודפוס. אף אחד לא מתוסכל מהעיכובים האלה יותר מאיתנו. הספר הזה הוא ספינת הדגל של ההוצאה שלנו ואנחנו לא יכולים לחכות עד שגם אתם תוכלו להנות ממנו.יחד עם זאת, למרות הלחץ לקידום הוצאת הספר בהקדם האפשרי, חשוב לנו להגיד שאנחנו מחויבים להוצאת מוצר איכותי וטוב אשר יעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהצבנו עם הספר הראשון. 

בינתיים, למי שלא הספיק לתמוך בהוצאת הספר, אתם מוזמנים להנות מהמחירים המיוחדים של המכירה המוקדמת בקישור הזה: אגדות אמיתיות – כרך ב'.

ליד המזבח של המושב:

אנחנו שמחים להודיע שיצא בהוצאתנו ספר חדש ונפלא, הראשון מסדרה חדשה שלנו שמבקשת לתת במה לקולות הצעירים של הספרות המקומית.

"ליד המזבח של המושב" הוא קובץ סיפורים קצרים, מטורפים ונפלאים המציע מנעד מכשף של נקודות מבט שונות הנעות מריאליזם פנטסטי לפנטזיות פואטיות. בין הסיפורים נשמע את קולם של קרני שמש והד של אקדח, חיילים בירושלים פוסט-אפוקליפטית ועלה של חסה עם משהו חשוב להגיד. אם אתם אוהבים ספררים שמעלים חיוך וגורמים לקורא לשאול "רגע, מה?" במהלך הקריאה – זה הספר שלכם.

הספר נכתב על ידי הסופר הצעיר עברי שרביט, דתי לשעבר שהפך נווד בהווה, את הסיפורים המופיעים בו, הוא כתב על פני העשור האחרון, בזמן שנע בין ערים לשדות, מתחת לנורות פלורסנט ולאור מדורות משונות.

לינק לרכישה: ליד המזבח של המושב

רצינו לסיים בפניה אישית אליכם, הלקוחות והחברים של 'הוצאת פנק', אנחנו יודעים שרבים מכם הורים לילדים צעירים. אין ספק שהשנה הזו הייתה קשה לכולם, אבל כולנו יודעים עד כמה השנה הזו הייתה קשה במיוחד להורים לילדים בגילאי הגן והיסודי. לכן רצינו רק להגיד לכל אחד ואחת מכם "כל הכבוד!". על כל הזמן שהצלחתם להגשים עם הילדים, על כל הזמן שהצלחתם לגנוב לעצמכם, על כל הזמן שטיפסתם על הקירות והצלחתם שלא להשתגע, על כל הזמן שבו שחררתם והרשיתם לעצמכם להשתגע – כל הכבוד!

נתראה בעדכון הבא,

אנחנו כאן בכל שאלה.

הוצאת פנק

אנחנו שמחים להכריז שהחלה המכירה המוקדמת של הכרך הבא של “אגדות אמיתיות” הפעם החלטנו שלא לפתוח קמפיין הדסטארט, אלא לפתוח מספר מוגבל של עותקים במחיר מיוחד במכירה מוקדמת על מנת לממן את הפקתו היקרה של הספר. בחנות ההוצאה תוכלו למצוא את הספר “אגדות אמיתיות – כרך ב” ב74 שקלים (במקום 94). בנוסף, למי שלא הספיק לרכוש את הכרך הראשון – ניתן לרכוש את שני הכרכים של הספר (א’ וב’) במחיר 148 שקלים (במקום 188). למי שידו משגת ורוצה לעזור לנו לקדם את הוצאת הספר, פתחנו מוצר בשם “באנו לעזור” ב300 שקלים. הרוכשים את מוצר זה יקבלו ספר חתום עם הקדשה אישית בצירוף מספר הפתעות מיוחדות, בנוסף, אנחנו נתרום בשם כל רוכש של המוצר הזה עותק של הספר לבית ספר, ספרייה אזורית, או מחלקת ילדים בבית חולים בישראל. שימו לב. מחיר הספרים במכירה המוקדמת יעלה משלב לשלב, אז כדאי למהר ולהנות מהמחיר המיוחד. ככל שנצליח במכירה המוקדמת, כך נוכל לזרז את הפקת הספר, אז כל רכישה משפיעה.

מה יהיה בכרך הבא?

בכרך הבא תוכלו למצוא אגדות על כמה דמויות מפורסמות כמו ז’אן דארק או וויליאם שייקספיר, לצד דמויות פחות מוכרות שהיה לי חשוב להביא למרכז הבמה כמו סיפורו של אנריקה הנווט וקונרד שיק. כמו בכרך הקודם, גם בכרך הזה שמור מקום מיוחד לדמויות נשיות מעוררות השראה כמו אמנית הלחימה ים ווינג צ’אן, אדה לאבלס המתכנתת הראשונה וגרייס אומאלי מלכת הפיראטים. אבבל הפעם ייחדנו גם שתי אגדות לנציגים של קהילת הלהט”ב – אוסקר וויילד וצ’ייקובסקי,

כדי לעשות את חלקנו במאבק להגדיר מחדש את הנורמלי נוכח מתקפות מוזרות מצד אנשים חשוכים. לילדים שאוהבים סיפורי גבורה ומלחמה יש אגדות מלאות אקשן על גיבורים אמיצים כמו רעמסס השני והארולד הוויקינג הפרוע, ולילדים שאוהבים אמנות יש אגדה על ג’וטו הצייר ועל קוקו שאנל המעצבת.

כמו בעבר גם הפעם ייחדנו מקום מיוחד לנציגים מעולם הפילוסופיה כמו וולטיר וג’ון סטיוארט מיל, ומעולם המדע כמו צ’ארלס דארווין או פאטימה אל פאחרי מקימת האוניברסיטה הראשונה. אני גם שמח לדווח שבכרך הזה שמרנו מקום מיוחד לאגדות בעלות קשר יהודי וישראלי אשר מעשירות את הנרטיב המקומי שלנו עם סיפורים על שלומציון המלכה, הרמב”ם, יונה בוגלה וחסיד אומות העולם סוגיהארה.

כַּמּוּבָן, רֹב תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה לֹא רָצוּ שׁוּם חֵלֶק בַּמְּצִיאוּת הָאַלִּימָה שֶׁל חַיֵּי הַכְּנֻפְיוֹת. הֵם קִוּוּ לָתֵת לְיַלְדֵיהֶם הִזְדַּמְּנוּת לְחַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר, מִחוּץ לַשְּׁכוּנָה. אֲבָל, כְּדֵי לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר דְּרוּשִׁים כֵּלִים טוֹבִים יוֹתֵר – דְּרוּשָׁה הַשְׂכָּלָה. הַלִּמּוּדִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָיוּ יְקָרִים מְאוֹד, וּבִזְמַן שֶׁלַּהוֹרִים הָיָה קָשֶׁה מְאוֹד לִמְצֹא פַּרְנָסָה טוֹבָה דַּיָּהּ כְּדֵי לִדְאֹג לַהוֹוֶה, הַתִּקְוָה לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר הָלְכָה וְדָעֲכָה כְּמוֹ לֶהָבָה שֶׁל נֵר בְּמָקוֹם לְלֹא אֲוִיר.

לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ נוֹלַד בִּשְׁנַת 1971 טוּפָּאק אָמָארוּ שָׁאקוּר. אִמּוֹ קָרְאָה לוֹ כָּךְ עַל שֵׁם הַצִּ'יף הָאַחֲרוֹן שֶׁל שֵׁבֶט הָאִינְקָה, טוּפָּאק אָמָארוּ הַשֵּׁנִי, שֶׁחַי בְּפֵּרוּ בַּמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה וְלָחַם שָׁם לְמַעַן זְכוּיוֹת הַיְּלִידִים נֶגֶד הַכּוֹבְשִׁים הַסְּפָרַדִּים (אֶת הָאַגָּדָה שֶׁלּוֹ אֲסַפֵּר בְּפַעַם אַחֶרֶת).

אָבִיו שֶׁל טוּפָּאק, כְּמוֹ רַבִּים מִשְּׁכֵנָיו, הִתְקַשָּׁה לִמְצֹא עֲבוֹדָה, וּבְלֵית בְּרֵרָה הִצְטָרֵף לִכְנֻפְיָה וְהִתְחִיל לִהְיוֹת סוֹחֵר סַמִּים. כָּךְ נוֹלַד טוּפָּאק אֶל תּוֹךְ עוֹלָם שֶׁל פֶּשַׁע וְאַלִּימוּת, לִפְנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ עַל עֲתִידוֹ.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הֶאֱמִינוּ שֶׁגַּם הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית כְּפוּפָה לְחֻקֵּי הַטֶּבַע, וּמִי שֶׁנּוֹלַד לְעוֹלָם שֶׁל פֶּשַׁע נִדּוֹן לְחַיִּים בְּעוֹלָם שֶׁל פֶּשַׁע. טוּפָּאק אָמָארוּ שָׁאקוּר יִגְדַּל לִהְיוֹת הָאִישׁ שֶׁיּוֹכִיחַ שֶׁאֵין אֱמֶת בָּאֱמוּנָה הַזּוֹ. סִפּוּרוֹ הוּא סִפּוּר שֶׁל אָדָם שֶׁנִּסָּה, וְגַם הִצְלִיחַ, לַעֲמֹד נֶגֶד הַכּוֹחוֹת הָאַדִּירִים שֶׁנִּצְּבוּ לְפָנָיו, וְלִסְלֹל לְעַצְמוֹ וְלַבָּאִים אַחֲרָיו אֶת הַדֶּרֶךְ לְעָתִיד אַחֵר.

טוּפָּאק הַצָּעִיר לֹא רָצָה לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הָאַלִּים שֶׁלְּתוֹכוֹ נוֹלַד. לָכֵן, כְּנַעַר, הִצְטָרֵף לִקְבוּצַת תֵּאַטְרוֹן – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתּוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת הַמְּסֻכָּנִים.

כְּשֶׁאֲחוֹתוֹ נוֹלְדָה, הוֹרָיו הֶחְלִיטוּ שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ מַאֲמַצִּים כַּבִּירִים לְהַבְטִיחַ לְיַלְדֵיהֶם סִכּוּיִים טוֹבִים יוֹתֵר לַחַיִּים. כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהַסַּכָּנוֹת שֶׁל הַשְּׁכוּנָה, הֵם עָבְרוּ לָגוּר בָּעִיר בּוֹלְטִימוֹר. בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ שֶׁל בְּנָם הַצָּעִיר לַתֵּאַטְרוֹן, הֵם רָשְׁמוּ אוֹתוֹ לְתִיכוֹן לְאָמָּנוּיוֹת – שָׁם טוּפָּאק לָמַד מִשְׂחָק, מוּזִיקָה וְרִקּוּד.

הָעִסּוּק הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר הָיָה לִכְתֹּב שִׁירִים וְלָשִׁיר אוֹתָם בְּסִגְנוֹן הַמּוּזִיקָה הֶחָדָשׁ שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה – מוּזִיקַת הָרֵאפּ. הוּא אֲפִלּוּ נִבְחַר לָרַאפֶּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּבֵית סִפְרוֹ.

הַחַיִּים הֵחֵלּוּ לְהֵרָאוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, וְהַתִּקְוָה הֵחֵלָּה לִפְרֹחַ. טוּפָּאק רָאָה שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם אַחֵר, שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁהִכִּיר כָּל חַיָּיו. אֲבָל הַמְּגוּרִים בְּבּוֹלְטִימוֹר הָיוּ יְקָרִים מִדַּי, וּמִשְׁפַּחְתּוֹ נֶאֶלְצָה שׁוּב לַעֲבֹר דִּירָה – הַפַּעַם לְקָלִיפוֹרְנִיָּה, לִשְׁכוּנָה שֶׁהָיְתָה לֹא פָּחוֹת מְסֻכֶּנֶת מֵהַמָּקוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ.

טוּפָּאק הַצָּעִיר נֶאֱלַץ לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַסֵּפֶר כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ. הוּא הִתְחִיל לַעֲבֹד בָּעֲבוֹדָה הַיְּחִידָה שֶׁהִכִּיר – הוּא הִצְטָרֵף לִכְנֻפְיָה וְהָפַךְ לְסוֹחֵר סַמִּים בְּעַצְמוֹ.

יוֹם אֶחָד, גֵּאֶה בְּהַצְלָחָתוֹ, הֵבִיא לְאִמּוֹ עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל שְׁטָרוֹת. הוּא שָׂמַח שֶׁהוּא יָכוֹל כָּךְ לַעֲזֹר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ; אֲבָל לְמַרְבֵּה הַפְתָּעָתוֹ, אִמּוֹ לֹא שָׂמְחָה כְּלָל. בִּמְקוֹם לִצְהֹל עַל הָעֶזְרָה, הִיא פָּרְצָה בִּבְכִי. הִיא יָדְעָה שֶׁכֶּסֶף כָּזֶה לֹא מַגִּיעַ מֵעֲבוֹדָה מְהֻגֶּנֶת. הִיא יָדְעָה שֶׁלַּמְרוֹת כָּל מַאֲמַצֶּיהָ, בְּנָהּ נָפַל לְאוֹתָם חַיִּים שֶׁהֵם נִסּוּ לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵיהֶם.

כִּשָּׁרוֹן הוּא כְּמוֹ פָּנָס קָטָן שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת אוֹרוֹ גַּם מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה הַחֲשׁוּכָה בְּיוֹתֵר. חֲבֵרָיו לַכְּנֻפְיָה, שֶׁזִּהוּ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ שֶׁל הַצָּעִיר, הֵבִינוּ שֶׁאֵלֶּה לֹא הַחַיִּים שֶׁטּוּפָּאק נוֹעַד לִחְיוֹת. הֵם עוֹדְדוּ אוֹתוֹ לְהַמְשִׁיךְ לָשִׁיר וְאַף לְהַקְלִיט אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁאוּלַי יַצְלִיחַ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף מִבְּלִי לִהְיוֹת חֵלֶק מֵעוֹלַם הַפֶּשַׁע.

כָּךְ, כְּשֶׁטּוּפָּאק הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים, הוּא הִקְלִיט אֶת הָאַלְבּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. מַהֵר מְאוֹד הָאַלְבּוֹם הָפַךְ לְהַצְלָחָה גְּדוֹלָה. הוּא הִגִּיעַ אֶל אִמּוֹ גֵּאֶה – לֹא עִם עֲרֵמַת שְׁטָרוֹת, אֶלָּא עִם מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת. הַפַּעַם, אִמּוֹ צָהֲלָה מִשִּׂמְחָה: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁבְּנָהּ הֵחֵל לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף מִבְּלִי לְהַשְׁחִית אֶת נִשְׁמָתוֹ, אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו הָיוּ לָהֶם מַשְׁאַבִּים מַסְפִּיקִים לִחְיוֹת בְּכָבוֹד.

הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד מְאוֹד בַּשִּׁירִים שֶׁכָּתַב טוּפָּאק. מִצַּד אֶחָד, הֵם הִבִּיעוּ תִּקְוָה לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר לְכָל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנוֹת (לְדֻגְמָה, הוּא כָּתַב שִׁיר שֶׁהֻקְדַּשׁ לַנָּשִׁים, וּבוֹ קָרָא לָהֶן לָלֶכֶת בְּרֹאשׁ מוּרָם); מִצַּד שֵׁנִי, הוּא לֹא הִפְנָה גַּב לָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא. שִׁירָיו סִפְּרוּ אֶת הָאֱמֶת עַל הָעוֹלָם שֶׁהִכִּיר, עִם כָּל הָאַלִּימוּת, הַקְּלָלוֹת, הַסַּמִּים וְהַפֶּשַׁע שֶׁעוֹלָם זֶה הֵכִיל.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, אֲנָשִׁים לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֵם לֹא הִקְשִׁיבוּ לַמְּסָרִים הַחִיּוּבִיִּים שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שָׁמְעוּ רַק אֶת הַקְּלָלוֹת וְאֶת הָאַלִּימוּת שֶׁבִּטֵּא. הֵם קָרְאוּ לְהַחְרִים אֶת הַמּוּזִיקָה שֶׁלּוֹ בַּטַּעֲנָה שֶׁהַמַּקְשִׁיבִים לָהּ הֵם סוֹחֲרֵי סַמִּים וּפוֹשְׁעִים. לְמַעַן הָאֱמֶת, רֹב מִי שֶׁהִקְשִׁיב לַמּוּזִיקָה הַזּוֹ הָיוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מִבָּתִּים טוֹבִים, שֶׁפָּשׁוּט רָצוּ לִשְׁמֹעַ וְלִטְעֹם מִן הָעוֹלָם הַהוּא שֶׁהוֹרֵיהֶם לֹא הִרְשׁוּ לָהֶם לִרְאוֹת.

תַּחֲנוֹת הָרַדְיוֹ סֵרְבוּ לְהַשְׁמִיעַ אֶת שִׁירָיו, אֶלָּא אִם כֵּן יִכְתֹּב שִׁירִים פָּחוֹת גַּסִּים, אֲבָל טוּפָּאק לֹא הָיָה מוּכָן לְמַתֵּן אֶת שִׁירָיו. "הַשִּׁירִים שֶׁלִּי מְתָאֲרִים אֶת הָעוֹלָם שֶׁאֲנִי מַכִּיר", אָמַר, "וְאֶת הָאֱמֶת אָסוּר לְהַשְׁתִּיק".

הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה לֹא הִסְפִּיקָה לְטוּפָּאק. הוּא אָסַף אֶת חַבְרֵי הַכְּנֻפְיָה הַיְּשָׁנָה שֶׁלּוֹ וְהָפַךְ אֶת כֻּלָּם לְמוּזִיקָאִים, כְּדֵי שֶׁגַּם הֵם יוּכְלוּ לָצֵאת מִמַּעֲגַל הָאַלִּימוּת. יַחַד הִקְלִיטוּ אַלְבּוֹמִים נוֹסָפִים, וְלַמְרוֹת שֶׁתַּחֲנוֹת הָרַדְיוֹ וְהַטֵּלֵוִיזְיָה הֶחְרִימוּ אוֹתָם, יְלָדִים הִמְשִׁיכוּ לִקְנוֹת אֶת הָאַלְבּוֹמִים שֶׁלָּהֶם.

בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר, טוּפָּאק הָפַךְ לְאַחַד הַמּוּזִיקָאִים הַמַּצְלִיחִים בָּעוֹלָם.

עִם זֹאת, כְּמוֹ שֶׁטּוּפָּאק לֹא שָׁכַח אֶת עֲבָרוֹ, הֶעָבָר שֶׁלּוֹ לֹא שָׁכַח אוֹתוֹ: כְּנֻפְיוֹת יְרִיבוֹת עֲדַיִן חִפְּשׂוּ לִפְגֹּעַ בּוֹ. הַמִּשְׁטָרָה לֹא הָיְתָה מוּכָנָה לִרְאוֹת בּוֹ אָדָם שֶׁשִּׁקֵּם אֶת חַיָּיו; "פַּעַם פּוֹשֵׁעַ – תָּמִיד פּוֹשֵׁעַ!" אָמְרוּ.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה, חֲבוּרַת עֲבַרְיָנִים חִכְּתָה לוֹ בַּכְּנִיסָה לָאֻלְפָּן. הֵם יָרוּ בּוֹ חָמֵשׁ פְּעָמִים וְשָׁדְדוּ אֶת כִּיסָיו. בְּאֹרַח נֵס, טוּפָּאק שָׂרַד בַּחַיִּים לַמְרוֹת הַיֶּרִי. בְּפַעַם אַחֶרֶת, שׁוֹטְרִים פָּרְצוּ לְבֵיתוֹ וְאָסְרוּ אוֹתוֹ עַל פֶּשַׁע שֶׁלֹּא בִּצֵּעַ, וְטוּפָּאק נִשְׁלַח לַכֶּלֶא.

אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁמַּגִּיעִים לַכֶּלֶא מוֹצְאִים עַצְמָם חוֹזְרִים לְעוֹלַם הַפֶּשַׁע, פָּשׁוּט בִּגְלַל שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבָם הֵם פּוֹשְׁעִים. אֲבָל טוּפָּאק רָאָה בְּמַצָּבוֹ הֶעָגוּם הִזְדַּמְּנוּת. בַּתְּקוּפָה שֶׁשָּׁהָה בְּמַאֲסָר קָרָא סְפָרִים רַבִּים – סִפְרֵי שִׁירָה וּפִילוֹסוֹפְיָה – וְהִתְחִיל לַחְשֹׁב כֵּיצַד יוּכַל לַעֲזֹר לְכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בִּשְׁכוּנוֹת הַפֶּשַׁע.

הוּא אֲפִלּוּ הִקְלִיט אַלְבּוֹם חָדָשׁ בְּתוֹךְ הַכֶּלֶא, וְקָרָא לוֹ "אֲנִי נֶגֶד הָעוֹלָם". בַּשִּׁיר הַזֶּה הִכְרִיז שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲצֹר אוֹתוֹ מִלְּבַטֵּא אֶת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ – לֹא הַכְּנֻפְיוֹת, לֹא הַמִּשְׁטָרָה וְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

כַּעֲבֹר שָׁנָה אֲרֻכָּה שֻׁחְרַר טוּפָּאק מִן הַכֶּלֶא. מִחוּץ לְחוֹמוֹת הַכֶּלֶא חִכּוּ לוֹ עִתּוֹנָאִים רַבִּים. הָיָה לוֹ מֶסֶר אֶחָד לְכָל הַמַּצְלֵמוֹת וְהַמִּיקְרוֹפוֹנִים שֶׁהֻצְּבוּ מוּלוֹ: "נָכוֹן שֶׁאֲנִי גַּס וּמְחֻסְפָּס, שֶׁהֲרֵי גָּדַלְתִּי לְעוֹלָם מָלֵא פֶּשַׁע; אֲבָל אִם אַתֶּם רוֹאִים וֶרֶד שֶׁצּוֹמֵחַ מִתּוֹךְ סֶדֶק בַּבֵּטוֹן, אַל תַּגִּידוּ 'תִּרְאוּ אֵיךְ הַוֶּרֶד הַזֶּה עָקֹם וּמְכֹעָר', אֶלָּא 'וּוָאוּ, אֵיזֶה פֶּלֶא! וֶרֶד הִצְלִיחַ לִצְמֹחַ מִתּוֹךְ סֶדֶק בַּבֵּטוֹן!'"

טוּפָּאק חָזַר לְהַצְלִיחַ בְּעוֹלַם הַמּוּזִיקָה, וַאֲפִלּוּ שִׂחֵק בְּכַמָּה סִרְטֵי קוֹלְנוֹעַ. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ לִהְיוֹת בְּסֵדֶר: הוּא חָתַם עַל חוֹזֶה חָדָשׁ, וְגַם רָצָה לְהָקִים בְּעַצְמוֹ חֶבְרַת תַּקְלִיטִים שֶׁתִּתֵּן לְאָמָּנִים צְעִירִים נוֹסָפִים הִזְדַּמְּנוּת לָצֵאת מֵעוֹלַם הַפֶּשַׁע וְהָאַלִּימוּת.

אֲבָל תִּקְווֹתָיו נִגְדְּעוּ לְפֶתַע. עֶרֶב אֶחָד, הָלַךְ עִם חֲבֵרוֹ לִצְפּוֹת בִּקְרַב אִגְרוּף. לַמְרוֹת שֶׁנִּתֵּק כָּל קֶשֶׁר עִם עוֹלַם הַפֶּשַׁע, הוּא לֹא יָדַע שֶׁלַּחֲבֵרוֹ לֹא נֻתְּקוּ כָּל הַקְּשָׁרִים. בַּדֶּרֶךְ עָצְרָה לְיָדָם מְכוֹנִית וּמִתּוֹכָהּ יָצְאָה חֲבוּרָה שֶׁל חַבְרֵי כְּנֻפְיָה חֲמוּשִׁים. הֵם הֵחֵלּוּ לִירוֹת לְלֹא הַבְחָנָה לְעֵבֶר טוּפָּאק וַחֲבֵרוֹ. הַשְּׁנַיִם פֻּנּוּ לְבֵית הַחוֹלִים בְּמַצָּב קָשֶׁה מְאוֹד, וּלְמַרְבֵּה הַצַּעַר שְׁנֵיהֶם נִפְטְרוּ.

לַמְרוֹת שֶׁחַיָּיו שֶׁל טוּפָּאק נִגְדְּעוּ מֻקְדָּם, סִפּוּרוֹ נִשְׁאַר לָנֶצַח. עַד הַיּוֹם הוּא מַמְשִׁיךְ לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לְמִילְיוֹנֵי צְעִירִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם.

בִּזְכוּת הַדֻּגְמָה הַזֹּאת, יְלָדִים שֶׁגָּדְלוּ בִּשְׁכוּנוֹת עֹנִי – יְלָדִים שֶׁסְּבִיבָתָם חִנְּכָה אוֹתָם שֶׁאֵין לָהֶם סִכּוּי לְהַצְלִיחַ אֶלָּא בִּדְרָכִים שֶׁל פֶּשַׁע וְאַלִּימוּת – הִתְחִילוּ לְהַאֲמִין שֶׁגַּם הֵם יְכוֹלִים לְהִתְנַגֵּד לַמְּצִיאוּת שֶׁמַּקִּיפָה אוֹתָם וְלִבְנוֹת לְעַצְמָם חַיִּים חֲדָשִׁים.

פודקאסט חדש לילדות וילדים, המציע מגוון של סיפורים מרתקים, על דמויות מיוחדות ואירועים ששינו את העולם. אגדות אמיתיות – סיפורים לגדול איתם.

מי שגדל על הקלטות של אלכס אנסקי או יוסי בנאי ידע מיד על מה אנחנו מדברים. אי אז היתה כבר טלוויזיה, אבל הקלטות האלו היו כל פעם מחדש עולם לצלול אליו.

הזכרון היפה הזה: קולות שמלווים את היום או הלילה, שנטבעו עמוק באוזן העדינה של ילדה שעכשיו מגלה את העולם. עברו כמה עשורים ולפתע הגיע הפודקאסט, כמו אותה קלטת רק שעכשיו אפשר להאזין לה בכל מקום ובכל זמן.

אז לאלו מכם שלא מנוסים ולא מכירים את המדיום, הכנו מדריך קצר וקל שמסדר את הכול:

פודקסט הוא דבר שקל ממש להאזין לו מכל מכשיר, בכל מקום. בין אם אתם בדרך לבית הספר, בנסיעת אופניים, בדרך לקניות, או סתם בבית ורוצים משהו לשמוע בזמן שמסדרים את החדר (כן…)

יש מלא אפשרויות והמון אפליקציות, אז העצה הראשונה שלנו היא פשוט לנסות ולבחור את הדרך שהכי נוחה לכם:

א. אם יש לכם iPhone, אפליקציית ההאזנה כבר מותקנת. היא נקראת פודקסטים (או באנגלית podcasts). פשוט נכנסים אליה ומחפשים בשורת החיפוש "אגדות אמיתיות".

ב. לטלפונים של אנדרואיד אפשר להוריד אפליקציות לפודקסטים.

לא לשכוח לחפש "אגדות אמיתיות" ולהרשם, ככה נעדכן אתכם.

ג. אם אתם בבית ומאזינים דרך המחשב אפשר להכנס לאתר שלנו (שהוא ממש פשוט ומיועד נטו להאזנה):

https://bit.ly/2S0p3ly

ד. אם יש לכם spotify, תוכלו לשמוע בה גם פודקסטים. 

דבר חשוב ואחרון, אם אהבתם אותנו אחרי שהפרק נגמר, יהיה לנו כיף אם תוכלו לדרג אותנו או לכתוב עלינו ביקורת (יש!). האנשים בממלכת האפליקציות מאוד אוהבים שמסבירים להם מה אהבתם ואנחנו נודה לכם על זה מאוד.

בִּתְחִלַּת חַיָּיו לֹא הָיָה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ כֶּסֶף רַב, וְהֵם נֶאֶלְצוּ לִנְסֹעַ בָּעוֹלָם פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחִפּוּשׂ אַחַר הִזְדַּמְּנוּיוֹת עִסְקִיּוֹת. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת חָיוּ בָּעִיר סַנְקְט־פֵּטֶרְבּוּרְג שֶׁבְּרוּסְיָה, שָׁם זָכָה נוֹבֵּל הַצָּעִיר לִלְמֹד כִּימְיָה אֵצֶל הַכִּימַאי הַמְּפֻרְסָם נִיקוֹלַאי זִינִין, שֶׁאֶת סִפּוּרוֹ נִשְׁמֹר לְפַעַם אַחֶרֶת. נוֹבֵּל אָהַב מְאוֹד כִּימְיָה: הָיָה מַשֶּׁהוּ בְּעִרְבּוּב הֶחֳמָרִים וּבַיְּצִירָה שֶׁל חֳמָרִים חֲדָשִׁים שֶׁנִּרְאָה לוֹ קָסוּם. בַּמַּעְבָּדָה – לְצַד הַמַּבְחֵנוֹת, הָאֲבָקוֹת וְהַפְּתִילִיּוֹת – הִרְגִּישׁ כְּמוֹ מְכַשֵּׁף אֲמִתִּי.

בְּגִיל שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה עָבַר שׁוּב עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ, הַפַּעַם לְאַרְצוֹת הַבְּרִית. אָחִיו מָצָא עֲבוֹדָה בְּמִפְעָל לִסְפִינוֹת מִלְחָמָה. זוֹ הָיְתָה עֲבוֹדָה טוֹבָה מְאוֹד, אֲבָל גַּם מְסֻכֶּנֶת מְאוֹד. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה נָהֲגוּ לַעֲבֹד עִם חָמְרֵי נֶפֶץ רְגִישִׁים בִּמְיֻחָד, וְכָל תְּנוּעָה לֹא זְהִירָה הָיְתָה גּוֹרֶמֶת לְפִיצוּץ. וּבֶאֱמֶת, לֹא עָבַר זְמַן רַב וּטְרָגֶדְיָה תָּקְפָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה: תְּאוּנָה בַּמִּפְעָל גָּרְמָה לְפִיצוּץ גָּדוֹל שֶׁגָּרַם לְמוֹתָם שֶׁל חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וּבָהֶם אָחִיו הַגָּדוֹל שֶׁל אַלְפְרֶד.

אַלְפְרֶד הָיָה מְרֻסָּק מֵרֹב צַעַר. הוּא נִסְגַּר בְּמַעְבַּדְתּוֹ בְּהַחְלָטָה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנָּה עַד שֶׁיַּמְצִיא חֹמֶר נֶפֶץ חָדָשׁ שֶׁיִּהְיֶה יַצִּיב יוֹתֵר וּבָטוּחַ יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁהָיָה קַיָּם לְפָנָיו. הוּא הֶאֱמִין שֶׁכָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַצִּיל חַיִּים וְלִמְנֹעַ אֲסוֹנוֹת כְּמוֹ הָאָסוֹן שֶׁחָוְתָה מִשְׁפַּחְתּוֹ.

כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים שֶׁל עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת, הִצְלִיחַ אַלְפְרֶד נוֹבֵּל לְיַצֵּר חֹמֶר נֶפֶץ חָדָשׁ. הוּא קָרָא לוֹ "דִּינָמִיט" – עַל שֵׁם הַמִּלָּה הַיְּוָנִית "דִּינָמוֹ" שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ "כּוֹחַ". חֹמֶר נֶפֶץ זֶה הָיָה בָּטוּחַ יוֹתֵר מִכָּל חֹמֶר אַחֵר בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְגַם חָזָק הַרְבֵּה יוֹתֵר: שִׁמּוּשׁ בְּכַמָּה גְּרָמִים שֶׁל חֹמֶר זֶה אִפְשֵׁר לִשְׁבֹּר קִירוֹת וּלְרַסֵּק סְלָעִים.

אַלְפְרֶד נוֹבֵּל מִהֵר לְהָקִים מִפְעָל שֶׁיְּיַצֵּר וִיסַפֵּק אֶת הַהַמְצָאָה הַזּוֹ לַכֹּל. הוּא חָשַׁב שֶׁהַמְצָאָה כָּזוֹ תְּעַנְיֵן בְּעִקָּר חֶבְרוֹת בְּנִיָּה גְּדוֹלוֹת וְחֶבְרוֹת כְּרִיָּה. עַד לְהַמְצָאָתוֹ שֶׁל אַלְפְרֶד נוֹבֵּל, כְּרִיַּת הַפֶּחָם הָיְתָה עֲבוֹדָה מַתִּישָׁה וּמְסֻכֶּנֶת, שֶׁהָיְתָה שְׁמוּרָה בֶּעָבָר אַךְ וְרַק לַעֲבָדִים. הוֹדוֹת לַדִּינָמִיט, אֶפְשָׁר הָיָה עַכְשָׁו מִמֶּרְחָק בָּטוּחַ לִפְתֹּחַ פֶּתַח בְּהַר, וּלְהַפְחִית אֶת סִכּוּן חַיֵּיהֶם, זְמַנָּם וּמַאֲמַצֵּיהֶם שֶׁל הַכּוֹרִים.

הַבְּעָיָה עִם הַמְצָאוֹת הִיא שֶׁהַמַּמְצִיא אַחְרַאי רַק לַלֵּדָה שֶׁלָּהֶן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת אֵילוּ שִׁמּוּשִׁים יִמְצְאוּ לָהֶן אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. יוֹם אֶחָד אַלְפְרֶד נוֹבֵּל, שֶׁהָפַךְ לְעָשִׁיר מְאוֹד הוֹדוֹת לְהַמְצָאָתוֹ, גִּלָּה שֶׁאֲנָשִׁים מָצְאוּ שִׁמּוּשׁ חָדָשׁ לַדִּינָמִיט שֶׁלּוֹ: שִׁמּוּשׁ צְבָאִי כִּכְלִי נֶשֶׁק חָדָשׁ וּמְסֻכָּן בִּמְיֻחָד.

'רָצִיתִי לְהַצִּיל חַיִּים', חָשַׁב נוֹבֵּל, 'וְעַכְשָׁו, בִּגְלַל הַמְצָאָתִי, חַיִּים רַבִּים יֹאבְדוּ'. אַלְפְרֶד חָשׁ רִגְשֵׁי אָשָׁם אֲיֻמִּים וְשָׁקַע בְּדִכָּאוֹן עָמֹק. הוּא הִסְתַּגֵּר עוֹד וְעוֹד בְּמַעְבַּדְתּוֹ וְנִמְנַע מִלְּהִפָּגֵשׁ עִם אֲנָשִׁים. הַקֶּשֶׁר הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ עִם הָעוֹלָם הָיָה בִּקְרִיאַת הָעִתּוֹן בְּכָל בֹּקֶר.

בֹּקֶר אֶחָד פָּתַח אַלְפְרֶד נוֹבֵּל אֶת עִתּוֹן הַבֹּקֶר שֶׁלּוֹ, וְגִלָּה בּוֹ יְדִיעָה מַרְעִישָׁה. הַכּוֹתֶרֶת הָיְתָה "אַלְפְרֶד נוֹבֵּל מֵת!" הִתְבָּרֵר שֶׁבָּעִתּוֹן חָלָה טָעוּת: מַר נוֹבֵּל אַחֵר נֶהֱרַג יוֹם לִפְנֵי־כֵן בִּתְאוּנָה בְּצָרְפַת, וּבָעִתּוֹן חָשְׁבוּ שֶׁאַלְפְרֶד הוּא שֶׁנֶּהֱרַג.

אַלְפְרֶד כַּמּוּבָן הִזְדַּעֲזֵעַ לִשְׁמֹעַ עַל מוֹתוֹ שֶׁלּוֹ בְּפִתְאוֹמִיּוּת כָּזוֹ, אֲבָל הֶמְשֵׁךְ הַיְּדִיעָה הָיָה מְזַעֲזֵעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר: "מְחַרְחֵר הַמִּלְחָמָה צְמֵא הַדָּם, אַלְפְרֶד נוֹבֵּל, הָאִישׁ שֶׁהִמְצִיא דְּרָכִים מְהִירוֹת וִיעִילוֹת לַהֲרֹג אֲנָשִׁים וְעוֹד הֵעֵז לְהִתְעַשֵּׁר מִכָּךְ, מֵת בְּעַצְמוֹ סוֹף־סוֹף".

אַלְפְרֶד נִשְׁבַּר: הַאִם זֶה מָה שֶׁיַּגִּידוּ עָלַי בַּיּוֹם שֶׁאָמוּת בֶּאֱמֶת?

אֲנָשִׁים מְעַטִּים זוֹכִים לְהִזְדַּמְּנוּת לִקְרֹא אֶת הַהֶסְפֵּד שֶׁלָּהֶם בְּעוֹדָם בַּחַיִּים; אַלְפְרֶד נוֹבֵּל לֹא הִתְכַּוֵּן לְבַזְבֵּז אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַזּוֹ. הוּא הֶחְלִיט לְשַׁנּוֹת אֶת חַיָּיו כָּל עוֹד הוּא יָכוֹל, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּהוֹן הָרַב שֶׁצָּבַר מִמִּפְעָלָיו הָרַבִּים כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמָקוֹם טוֹב יוֹתֵר.

בְּצַוָּאָתוֹ הִכְרִיז עַל פְּרָס חָדָשׁ, שֶׁיִּקָּרֵא "פְּרַס נוֹבֵּל". הַפְּרָס – יָעֳנַק לַאֲנָשִׁים מֻצְלָחִים בִּמְיֻחָד שֶׁתָּרְמוּ לְשִׁנּוּי הָעוֹלָם וְלַהֲפִיכָתוֹ לְטוֹב יוֹתֵר.

הַפְּרָס מָעֳנָק בְּכָל שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה תְּחוּמִים: בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה בִּתְחוּם הַכִּימְיָה, שֶׁאוֹתוֹ אָהַב בְּאֹפֶן אִישִׁי. הַפְּרָס הַשֵּׁנִי מָעֳנָק לְמַדְּעָנִים בִּתְחוּם הַפִיזִיקָה, אֲשֶׁר תּוֹרְמִים לָאֱנוֹשׁוּת לְהַכִּיר אֶת הָעוֹלָם טוֹב יוֹתֵר. הַפְּרָס הַשְּׁלִישִׁי, בִּתְחוּם הָרְפוּאָה – לָאֲנָשִׁים שֶׁתַּגְלִיּוֹתֵיהֶם תָּרְמוּ לְהַצָּלַת חַיִּים וּלְרִפּוּי מַחֲלוֹת. הַפְּרָס הָרְבִיעִי הוּא בִּתְחוּם הַסִּפְרוּת, תְּחוּם שֶׁנּוֹבֵּל אָהַב מְאוֹד מֵאָז שֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן. הַפְּרָס הַחֲמִישִׁי הוּא "פְּרַס נוֹבֵּל לְשָׁלוֹם". נוֹבֵּל בִּקֵּשׁ שֶׁהַפְּרָס יִמָּסֵר לַאֲנָשִׁים מִתְּחוּמִים שׁוֹנִים, שֶׁתָּרְמוּ לְכוֹנֵן שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְלִמְנֹעַ מִלְחָמוֹת.

מֵאָז וְעַד הַיּוֹם בֵּית הַמְּלוּכָה שֶׁל שְׁוֶדְיָה, מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל נוֹבֵּל, מַעֲנִיק פְּרָסֵי נוֹבֵּל בְּכָל הַתְּחוּמִים הָאֵלֶּה, וְכֵן בִּתְחוּם הַכַּלְכָּלָה.

הַפְּרָס הַכַּסְפִּי הַגָּדוֹל מְאַפְשֵׁר לַזּוֹכֶה לִחְיוֹת בְּכָבוֹד וּבִרְוָחָה לִשְׁאֵרִית חַיָּיו. אֲחָדִים מִן הַזּוֹכִים הָיוּ מַדְּעָנִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ מָארִי קִירִי, נִילְס בּוֹהְר וְאַלְבֵּרְט אַיְנְשְׁטַיְן; רוֹפְאִים מְפֻרְסָמִים, כְּמוֹ אָלֶכְּסַנְדֶר פְלֵמִינְג וְד"ר ג'וֹנָה סַאלְק; סוֹפְרִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ סֶלְמָה לָגֶרְלֶף, אֶרְנֵסְט הֵמִינְגְוֵי, אַלְבֵּר קָאמִי וְשַׁ"י עַגְנוֹן, וּפּוֹלִיטִיקָאִים וְאַנְשֵׁי צִבּוּר גְּדוֹלִים, כְּמוֹ אִמָּא תֵּרֵזָה, נֶלְסוֹן מַנְדֵלָה וְיִצְחָק רַבִּין.

בְּאֶמְצָעוּת הַפְּרָסִים הָרַבִּים שֶׁחֻלְּקוּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל נוֹבֵּל, הוּא עַצְמוֹ זָכָה בַּפְּרָס הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם: הוּא זָכָה בְּכָךְ שֶׁאָנוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא כְּתַעֲשִׂיָּן שֶׁל מִלְחָמָה, אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁתָּרַם רַבּוֹת לְהַעֲרָכַת הָאֲנָשִׁים שֶׁעָזְרוּ לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמָקוֹם טוֹב יוֹתֵר.

הַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה שֶׁאֶת כָּל כַּסְפֵּי הַמִּשְׁפָּחָה בִּזְבֵּז אָבִיהָ שֶׁל דוֹרוֹתֵאָה עַל הַדְפָּסַת עֲלוֹנִים שֶׁתֵּאֲרוּ אֶת דֵּעוֹתָיו הַדָּתִיּוֹת הַנֻּקְשׁוֹת. הוּא כָּתַב מַאֲמָרִים עַל כָּךְ שֶׁאֲנָשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת יוֹתֵר דָּתִיִּים, שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּשׁוּם פָּנִים, וְשֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן חֲמוּר סֵבֶר וּרְצִינִי. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, הוּא כָּתַב שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת יוֹתֵר כָּמוֹהוּ, וּפָחוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם.

אַף עַל פִּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא קָרָא אֶת הָעֲלוֹנִים הָאֵלֶּה, אָבִיהָ שֶׁל דוֹרוֹתֵאָה הִתְעַקֵּשׁ לְהַדְפִּיס עוֹד וְעוֹד מֵהֶם, וְהִכְרִיחַ אֶת דוֹרוֹתֵאָה וְאֶת אָחִיהָ לִכְרֹךְ אֶת מְאוֹת הָעֳתָקִים שֶׁלָּהֶם, כְּדֵי שֶׁהוּא יוּכַל לְחַלֵּק אוֹתָם בָּרְחוֹב אוֹ לִתְחֹב אוֹתָם לְתֵבוֹת הַדֹּאַר שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים.

כְּשֶׁאָבִיהָ לֹא הָיָה בַּבַּיִת, דוֹרוֹתֵאָה נִצְּלָה כָּל הִזְדַּמְּנוּת לִבְרֹחַ לָעוֹלָם הַפְּרָטִי שֶׁלָּהּ – עוֹלַם הַסְּפָרִים. הִיא קָרְאָה כָּל סֵפֶר שֶׁהִצְלִיחָה לְהָנִיחַ עָלָיו אֶת יָדֶיהָ. אֲבָל, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָבִיהָ הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה, הָיְתָה מְמַהֶרֶת לְהַחְבִּיא אֶת הַסֵּפֶר שֶׁקָּרְאָה, וְנִגְּשָׁה לַעֲזֹר לוֹ בַּמְּלָאכָה הַשְּׂנוּאָה עָלֶיהָ כָּל כָּךְ – כְּרִיכַת הָעֲלוֹנִים.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר דּוֹרוֹתֵאָה הָיְתָה בַּת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, הִיא קָרְאָה סֵפֶר מְרַתֵּק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֶת אָבִיהָ נִכְנָס הַבַּיְתָה. הִיא אֲפִלּוּ לֹא שָׁמְעָה אוֹתוֹ קוֹרֵא לָהּ "דוֹרוֹתֵאָה! דוֹרוֹתֵאָה!" לִסְפָרִים יֵשׁ לִפְעָמִים הַכּוֹחַ הַזֶּה לִשְׁאֹב אוֹתָנוּ לְעוֹלָמָם.

כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל חַדְרָהּ וּמָצָא אוֹתָהּ שְׁקוּעָה עָמֹק בְּתוֹךְ סֵפֶר הַרְפַּתְקָאוֹת, הִתְעַצְבֵּן מְאוֹד. "עַל מָה אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת אֶת הַזְּמַן שֶׁלָּךְ!" הֵחֵל לִצְעֹק, זוֹעֵף עַל שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁל הַיּוֹם הֵם לֹא מָה שֶׁהָיָה פַּעַם. לְאַחַר מִכֵּן, אָבִיהָ שֶׁל דוֹרוֹתֵאָה לָקַח אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדֶיהָ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ הָאָח הַבּוֹעֶרֶת בַּסָּלוֹן.

דוֹרוֹתֵאָה הָיְתָה הֲמוּמָה מֵהַפְּעֻלָּה הָאַלִּימָה שֶׁל אָבִיהָ וּמְאֻכְזֶבֶת מִכָּךְ שֶׁלֹּא תּוּכַל לִקְרֹא אֶת סוֹף הַסִּפּוּר, וְכִמְעַט שֶׁהִתְחִילָה לִבְכּוֹת. וְאוּלָם, לִפְנֵי שֶׁהַדְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ, חֲמָתָהּ בָּעֲרָה בָּהּ.

"בִּזְבּוּז זְמַן?!" שָׁאֲלָה אֶת אָבִיהָ בְּכַעַס. "מָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כָּל הַיּוֹם – זֶה בִּזְבּוּז זְמַן, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל בִּזְבּוּז כֶּסֶף!"

עַל אַף שֶׁהָיָה רָגִיל לִצְעֹק עַל כֻּלָּם, אָבִיהָ לֹא הָיָה רָגִיל שֶׁצּוֹעֲקִים עָלָיו. הוּא פָּשׁוּט שָׁתַק, וּבִזְמַן שֶׁדִּבְּרָה כְּבָר חָשַׁב עַל עָלוֹן מְיֻחָד שֶׁיַּדְפִּיס עַל הַצֹּרֶךְ בְּמַתַּן חִנּוּךְ נֻקְשֶׁה יוֹתֵר לִילָדִים.

דוֹרוֹתֵאָה לֹא הָיְתָה מוּכָנָה לְהָנִיחַ לָעִנְיָן; "אַתָּה, שֶׁמְּבַזְבֵּז אֶת כָּל כַּסְפֵּי הַמִּשְׁפָּחָה עַל עֲלוֹנִים שֶׁאִישׁ לֹא קוֹרֵא וְלֹא רוֹצֶה לִקְרֹא, אַתָּה לֹא תַּגִּיד לִי שֶׁאֲנִי מְבַזְבֶּזֶת אֶת הַזְּמַן שֶׁלִּי!"

כְּמוֹ כָּל אָדָם שֶׁגּוֹעֵר בְּחַלָּשִׁים וּמִתְנַשֵּׂא מֵעַל כֻּלָּם, גַּם אָבִיהָ שֶׁל דוֹרוֹתֵאָה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר פַּחְדָן גָּדוֹל. הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּבִתּוֹ הַקְּטַנָּה וְהָאַמִּיצָה הַנִּצֶּבֶת כָּךְ מוּלוֹ וּמִתְחַצֶּפֶת, וְלֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי דְּבָרֶיהָ. הוּא הִצְלִיחַ רַק לְמַלְמֵל דְּבָרִים כְּמוֹ "אֲנִי רַק מְנַסֶּה לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר", אוֹ "אָז מָה? אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר?"

בְּרֶגַע שֶׁאָמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן, דוֹרוֹתֵאָה זִנְּקָה עַל הַהִזְדַּמְּנוּת וְקָרְאָה: "בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר! אֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֵיךְ עוֹשִׂים שִׁנּוּי אֲמִתִּי!" בְּמִלִּים אֵלֶּה דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס עָזְבָה אֶת בֵּית אָבִיהָ בְּגִיל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְעָבְרָה לָעִיר בּוֹסְטוֹן, לָגוּר בְּבֵית סָבָתָהּ.

הַחַיִּים הָעַצְמָאִיִּים בָּעִיר הַגְּדוֹלָה לֹא תָּאֲמוּ אֶת חֲלוֹם הַחֹפֶשׁ שֶׁדּוֹרוֹתֵאָה דִּמְיְנָה לְעַצְמָהּ. סָבְתָא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁאִם הִיא רוֹצָה לִהְיוֹת אָדָם בּוֹגֵר וְעַצְמָאִי, הִיא תִּהְיֶה חַיֶּבֶת לִמְצֹא לְעַצְמָהּ עֲבוֹדָה. וְכָךְ, דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס הֵחֵלָּה לַעֲבֹד בְּתוֹר מוֹרָה בְּבֵית סֵפֶר לַמְרוֹת שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה בְּעַצְמָהּ.

מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּל הַסְּפָרִים שֶׁקָּרְאָה לַהֲנָאָתָהּ בְּבֵיתָהּ הִשְׁפִּיעוּ עֲמֻקּוֹת עַל מוֹחָהּ. הִיא הָיְתָה לְמוֹרָה מְצֻיֶּנֶת, וְתַלְמִידֶיהָ אָהֲבוּ אוֹתָהּ עַד מְאוֹד, וְחִישׁ מַהֵר הֻזְמְנָה לְלַמֵּד בְּבֵית סֵפֶר יֻקְרָתִי מְאוֹד, שֶׁבּוֹ לָמְדוּ יַלְדֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת הָעֲשִׁירוֹת בְּיוֹתֵר בָּעִיר. דוֹרוֹתֵאָה אָהֲבָה מְאוֹד אֶת עֲבוֹדָתָהּ; אֲבָל הָעֻבְדָּה שֶׁרַק יַלְדֵי הָעֲשִׁירִים יָכְלוּ לְהֵרָשֵׁם לְבֵית הַסֵּפֶר הִפְרִיעָה לָהּ מְאוֹד.

לְבַסּוֹף הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֹאת טוֹב יוֹתֵר. כָּךְ, כְּשֶׁעֲדַיִן הָיְתָה רַק בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, חָזְרָה לְבֵית יַלְדוּתָהּ וְהָפְכָה אֶת בֵּית הָאֲחֻזָּה הַגָּדוֹל לְבֵית סֵפֶר פְּרָטִי שֶׁלָּמְדוּ בּוֹ לֹא רַק סִפְרוּת וְחֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא גַּם כֵּלִים חֲשׁוּבִים לַחַיִּים, כְּמוֹ נִימוּסִים וּמוּסָר.

מִכֵּיוָן שֶׁדּוֹרוֹתֵאָה הָיְתָה מוֹרָה טוֹבָה וַאֲהוּבָה כָּל כָּךְ עַל תַּלְמִידֶיהָ, הַהַרְשָׁמָה לְבֵית סִפְרָהּ הַפְּרָטִי הָיְתָה יְקָרָה מְאוֹד; אֲבָל דוֹרוֹתֵאָה דָּאֲגָה לְכָךְ שֶׁבִּזְכוּת הַכֶּסֶף הָרַב שֶׁבֵּית הַסֵּפֶר קִבֵּל מִמִּשְׁפְּחוֹת הָעֲשִׁירִים, מִשְׁפְּחוֹת הָעֲנִיִּים בָּאֵזוֹר יָכְלוּ לִרְשֹׁם אֶת יַלְדֵיהֶן לְבֵית הַסֵּפֶר חִנָּם.

כָּךְ בִּלְּתָה אֶת שְׁנוֹתֶיהָ בְּנִהוּל בֵּית הַסֵּפֶר וּבְהוֹרָאָה. דּוֹרוֹת עַל גַּבֵּי דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים עָבְרוּ בְּכִתָּתָהּ וְזָכְרוּ אוֹתָהּ לְטוֹבָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁכְּבָר הָיְתָה דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, הִיא חָוְתָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׁנָּה אֶת חַיֶּיהָ: הִיא הֻזְמְנָה לְלַמֵּד פַּעַם בְּשָׁבוּעַ בְּבֵית הַכֶּלֶא הַמְּחוֹזִי, וְגִלְּתָה אֶת הַתְּנָאִים הַמַּחְפִּירִים שֶׁבָּהֶם חַיִּים הָאֲסִירִים שָׁם: לְלֹא חִמּוּם בַּחֹרֶף, הֵם הָיוּ מִצְטוֹפְפִים מִתַּחַת לִשְׂמִיכוֹת דַּקּוֹת וְרוֹעֲדִים מִקֹּר בְּכָל לַיְלָה; הָאֹכֶל שֶׁאָכְלוּ הָיָה מִתַּחַת לְכָל בִּקֹּרֶת; וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶּה – הִיא גִּלְּתָה שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מֵהָאֲסִירִים לֹא פָּשְׁעוּ מֵעוֹלָם: בְּכָל בֵּית מַאֲסָר כָּזֶה הָיָה אֲגַף שֶׁמֻּקְדָּשׁ לְחוֹלֵי נֶפֶשׁ. אֵלֶּה שֶׁהָיוּ כְּלוּאִים בָּאֲגַף הַזֶּה לֹא הָיוּ פּוֹשְׁעִים כְּלָל, אֶלָּא אֲנָשִׁים חוֹלִים שֶׁמְּדִינַת מֵסֵצ'וּסֵטְס לֹא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, וּלְכֵן סָגְרָה אוֹתָם בְּבָתֵּי כֶּלֶא יַחַד עִם שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים.

כְּשֶׁיָּצְאָה מִבֵּית הַמַּאֲסָר, צָעֲדָה דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס הַיְשֵׁר אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט; שָׁם תָּבְעָה אֶת הַמְּדִינָה בִּדְרִישָׁה לְשַׁפֵּר אֶת הַתְּנָאִים בְּבֵית הַכֶּלֶא. הִיא הִסְבִּירָה לַשּׁוֹפֵט שֶׁהַחֹרֶף בְּמֵסֵצ'וּסֵטְס קַר מְאוֹד, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁאֲנָשִׁים – גַּם אִם הֵם אֲסִירִים – יִקְפְּאוּ מִקֹּר בְּכָל לַיְלָה.

בֵּית הַמִּשְׁפָּט אָכֵן צִוָּה לְשַׁפֵּר מִיָּד אֶת הַתְּנָאִים בְּבֵית הַכֶּלֶא, אֲבָל דוֹרוֹתֵאָה יָדְעָה שֶׁזּוֹ רַק תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר. הִיא יָדְעָה שֶׁזֶּה לֹא בֵּית הַכֶּלֶא הַיָּחִיד בַּמְּדִינָה שֶׁהַתְּנָאִים בּוֹ מַחְפִּירִים, וְשֶׁכָּל עוֹד לֹא יָקוּמוּ מוֹסָדוֹת מַתְאִימִים לְטִפּוּל בְּחוֹלֵי נֶפֶשׁ, גַּם הַבְּעָיָה הַזּוֹ לֹא תִּפָּתֵר.

דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס הֵחֵלָּה לִנְסֹעַ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, וּלְתַעֵד אֶת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם מֻחְזָקִים אֲסִירִים וְחוֹלֵי נֶפֶשׁ. לְבַסּוֹף נִסְּחָה הַצָּעַת חֹק לְבֵית הַמְּחוֹקְקִים בִּמְדִינַת מֵסֵצ'וּסֵטְס, הַדּוֹרֶשֶׁת לְהַגְדִּיל אֶת תַּקְצִיב הַמְּדִינָה לְשֵׁם שִׁפּוּר הַתְּנָאִים בְּבָתֵּי הַכֶּלֶא וְלַהֲקָמָה שֶׁל בָּתֵּי חוֹלִים מַתְאִימִים לְחוֹלֵי נֶפֶשׁ.

לַמְרוֹת הַהֶשֵּׂג הַמַּרְשִׁים, גַּם הַצְלָחָה זֹו לֹא סִפְּקָה אוֹתָהּ. הִיא עָבְרָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית וְהִגִּישָׁה הַצָּעוֹת חֹק דּוֹמוֹת גַּם בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת אֲחֵרוֹת. נוֹסָף עַל כָּךְ, פָּעֲלָה לְהָקִים בְּכָל מְדִינָה בֵּית חוֹלִים מְיֻחָד לְחוֹלֵי נֶפֶשׁ. בְּמַהֲלַךְ חַיֶּיהָ, דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס הֵקִימָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים בָּתֵּי חוֹלִים, וְרֻבָּם קַיָּמִים עַד הַיּוֹם.

לְגַבֵּי כָּל אָדָם רָגִיל, יָכֹלְנוּ לַעֲצֹר כָּאן וּלְהַגִּיד שֶׁחַיֶּיהָ שֶׁל דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס הֵבִיאוּ בֶּאֱמֶת לְשִׁנּוּי לְטוֹבָה אֵצֶל עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי יְלָדִים, עֲנִיִּים, אֲסִירִים וְחוֹלִים. אֲבָל דוֹרוֹתֵאָה לֹא הָיְתָה אָדָם רָגִיל, וְגַם לְאַחַר שֶׁנִּסְּתָה לְלֹא הַצְלָחָה לְהֶעֱבִיר חֹק פֵדֵרָלִי שֶׁיְּחַיֵּב אֶת כָּל מְדִינוֹת אַרְצוֹת הַבְּרִית לִשְׁמֹר עַל תְּנָאִים בְּסִיסִיִּים בְּבָתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁלָּהֶם, הִיא לֹא עָצְרָה אֶת פְּעִילוּתָהּ.

דוֹרוֹתֵאָה הֶחְלִיטָה לִנְסֹעַ לְאֵירוֹפָּה לִרְאוֹת מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן כֵּיצַד הַמְּדִינוֹת הַנְּאוֹרוֹת שָׁם מִתְיַחֲסוֹת לַחוֹלִים וְלָאֲסִירִים שֶׁלָּהֶן. הִיא הִזְדַּעַזְעָה לְגַלּוֹת שֶׁבִּמְדִינוֹת רַבּוֹת בְּאֵירוֹפָּה הָיוּ שְׁנֵי סוּגֵי בָּתֵּי חוֹלִים: בָּתֵּי חוֹלִים פְּרָטִיִּים, שֶׁהַתְּנָאִים בָּהֶם הָיוּ טוֹבִים וְעָבְדוּ בָּהֶם טוֹבֵי הָרוֹפְאִים עִם מֵיטַב הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה; וּבָתֵּי חוֹלִים צִבּוּרִיִּים, שֶׁהַתְּנָאִים בָּהֶם הָיוּ מַחְפִּירִים בְּיוֹתֵר.

אָז הֵחֵלָּה לִפְעֹל לְקִדּוּם חֲקִיקָה בִּמְדִינוֹת אֵירוֹפָּה וּבְאַנְגְלִיָּה, וַאֲפִלּוּ נִסְּתָה לִקְבֹּעַ פְּגִישָׁה עִם הָאַפִּיפְיוֹר פִּיּוּס הַתְּשִׁיעִי. הַוָּטִיקָן הִסְבִּיר לָהּ שֶׁהָאַפִּיפְיוֹר אָדָם עָסוּק מְאוֹד וְאֵין לוֹ זְמַן לְהִפָּגֵשׁ עִם נָשִׁים אָמֵרִיקָנִיּוֹת; אֲבָל דוֹרוֹתֵאָה – שֶׁכְּבָר גִּלִּיתֶם שֶׁהָיְתָה עַקְשָׁנִית בְּיוֹתֵר – לֹא וִתְּרָה. הִיא נָסְעָה לְאִיטַלְיָה כְּדֵי לָדוּן שָׁם עִם הַמֶּמְשָׁלָה עַל בְּנִיַּת בָּתֵּי חוֹלִים.

יוֹם אֶחָד רָאֲתָה אֶת הַכִּרְכָּרָה הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר. מִבְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, נֶעֶמְדָה עַל הַכְּבִישׁ מוּל הַכִּרְכָּרָה, וְדָרְשָׁה מִמֶּנָּה לַעֲצֹר. הִיא לֹא יָדְעָה אִיטַלְקִית, אֲבָל זָכְרָה אֶת הַלָּטִינִית שֶׁלָּמְדָה כְּשֶׁהָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה. הָאַפִּיפְיוֹר פִּיּוּס הַתְּשִׁיעִי נִדְהַם לִשְׁמֹעַ אִשָּׁה אָמֵרִיקָנִית מְדַבֶּרֶת לָטִינִית שׁוֹטֶפֶת כָּל כָּךְ, אֲבָל נִדְהַם עוֹד יוֹתֵר מִתֹּכֶן דְּבָרֶיהָ. לְאַחַר שִׂיחָה קְצָרָה זֹאת, הָאַפִּיפְיוֹר פִּיּוּס הַתְּשִׁיעִי הוֹצִיא צַו מְיֻחָד הַדּוֹרֵשׁ אֶת הֲקָמָתוֹ שֶׁל בֵּית חוֹלִים מְיֻחָד לְטִפּוּל בְּחוֹלֵי נֶפֶשׁ בְּכָל הַמְּחוֹזוֹת שֶׁבִּשְׁלִיטַת כְּנֵסִיָּתוֹ.

לְאַחַר מִכֵּן, דוֹרוֹתֵאָה נִקְרְאָה לַעֲזֹב אֶת אֵירוֹפָּה וְלָשׁוּב בִּמְהֵרָה לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, מִכֵּיוָן שֶׁפָּרְצָה שָׁם מִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים וְכֻלָּם הִתְגַּיְּסוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּלְּחִימָה. דוֹרוֹתֵאָה, שֶׁכְּבָר הָיְתָה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, אָסְפָה סְבִיבָה נָשִׁים רַבּוֹת שֶׁחִפְּשׂוּ כֵּיצַד לַעֲזֹר, וְהֵקִימָה אֶת מִסְדַּר הָאֲחָיוֹת הַמִּתְנַדְּבוֹת לְטִפּוּל בְּנִפְגְּעֵי הַמִּלְחָמָה.

הָאֲחָיוֹת הָאֵלֶּה הִצִּיעוּ טִפּוּל מָסוּר לְכָל מִי שֶׁבִּקֵּשׁ – מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס לַצַּד שֶׁמִּמֶּנּוּ הִגִּיעוּ הַחַיָּלִים הַפְּצוּעִים – מִן הַצָּפוֹן אוֹ מִן הַדָּרוֹם – וּמִבְּלִי לְקַבֵּל כָּל תְּמוּרָה מֵעֵבֶר לַזְּכוּת לַעֲזֹר. עַד הַיּוֹם הָאִרְגּוּן הַזֶּה שֶׁהֵקִימָה פָּעִיל בִּמְקוֹמוֹת מֻכֵּי מִלְחָמָה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ – אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ בַּשֵּׁם "הַצְּלָב הָאָדֹם".

מִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים הָאָמֵרִיקָנִית, כְּמוֹ כָּל הַמִּלְחָמוֹת, הָיְתָה אֲרֻכָּה וְנוֹרָאָה – הִיא נִמְשְׁכָה אַרְבַּע שָׁנִים. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת שׁוּרוֹת הַחַיָּלִים, נִפְתְּחוּ דַּלְתוֹת בָּתֵּי הַכֶּלֶא וְהָאֲסִירִים שֻׁחְרְרוּ. בְּעִקְבוֹת זֹאת הַדְּרָכִים הָפְכוּ לִמְסֻכָּנוֹת מְאוֹד לָעוֹבְרִים בָּהֶן.

יוֹם אֶחָד נָסְעָה דוֹרוֹתֵאָה דִיקְס בְּכִרְכַּרְתָּהּ בְּאַחַת מִן הַדְּרָכִים הָרָאשִׁיּוֹת, וּלְפֶתַע שׁוֹדֵד דְּרָכִים עָמַד מוּל הַכִּרְכָּרָה וּבְאִיּוּמֵי אֶקְדָּח דָּרַשׁ מִמֶּנָּה לַעֲצֹר. "אַתָּה לֹא צָרִיךְ אֶקְדָּח, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד", עָנְתָה לוֹ דוֹרוֹתֵאָה מִבְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף. "אִם אַתָּה זָקוּק לְכֶסֶף לְמִחְיָתְךָ, כָּל מָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ זֶה לְבַקֵּשׁ". הָאָסִיר הֶחְוִיר וְהוֹרִיד אֶת נִשְׁקוֹ – לֹא בִּגְלַל הַתֹּכֶן שֶׁל דְּבָרֶיהָ, אֶלָּא בִּגְלַל קוֹלָהּ שֶׁל הַדּוֹבֶרֶת. הוּא זָכַר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה מִיָּמָיו כְּאָסִיר בְּבֵית הַכֶּלֶא – זֶה הָיָה הַקּוֹל הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמַע בְּכָל חַיָּיו שֶׁהֵגֵן עָלָיו וְעַל זְכוּיוֹתָיו, גַּם אַחֲרֵי שֶׁהָפַךְ לְאָסִיר מֻרְשָׁע. מִיָּד שָׁמַט אֶת אֶקְדָּחוֹ, נָפַל עַל בִּרְכָּיו וְהֵחֵל לְהִתְיַפֵּחַ, "הַאִם תּוּכְלִי לִסְלֹחַ לִי, גְּבִרְתִּי?" הִתְחַנֵּן בְּפָנֶיהָ.

"כַּמּוּבָן", הֵשִׁיבָה לוֹ דוֹרוֹתֵאָה בְּחִיּוּךְ, "סְלִיחָה אֶפְשָׁר לָתֵת חִנָּם, אֲבָל הַאִם תִּרְצֶה בְּכָל זֹאת אֶת הָאַרְנָק שֶׁלִּי?" "בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא!" עָנָה הַשּׁוֹדֵד, שֶׁהִתְחִיל לַחְשֹׁב בִּרְצִינוּת עַל הַ"קַּרְיֵרָה" שֶׁבָּחַר לְעַצְמוֹ – וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

"אגדות אמיתיות" זו תוצאה של קרוב לעשור של עבודה קשה.
על מנת להגיע אל השפה והסגנון המתאים של האגדות עבדתי בשיתוף עם בתי ספר, גני ילדים ומחלקות ילדים בבתי חולים, שם סיפרתי את האגדות לכל מי שרצה לשמוע.
ספר זה הינו הכרך הראשון מתוך 12 כרכים נוספים שבכוונתי להוציא, אם הגורל ירשה לי לחיות עד אז.
התכנית המלאה היא לפרסם בסך הכל 365 אגדות בנואי אמונה, אמנות, מדע, אדם ומדינה, אנשי רוח וקטגוריה שישית בשם "חיים נפלאים" שמספרת על חייהם של אלה שלא ניתן להכניס לתוך רובריקה נוחה ומסודרת.
במהלך העבודה של איסוף ועריכת האגדות נעשה מאמץ לתת ייצוג הולם לדמויות נשיות וייצוגים מגדרים אחרים, כמו גם ייצוג הולם לעמים ותרבויות אחרות המוציאות אותנו מהנרטיב היורוצנטרי המוכר.
על מנת להציע ייצוג וויזואלי שמשקף את העושר התרבותי והמגוון הסגנוני של האגדות חיברנו לכל אגדה אמן אחר אשר הציע את הפרשנות שלו לסיפור.
הספר נוצר עם המרחב הייחודי של "שעת הסיפור" בראש, מה שהשפיע רבות על הבחירות העיצוביות שלו, מבחירת הדף והגופן ועד להחלטה לנקד את כל האגדות, על מנת להתאים לקוראים בראשית דרכם ולעזור להורים במלאכת ההקראה.
עם שעת הסיפור לנגד עיננו החלטנו שלספר אין ולא תהיה גרסא דיגיטלית. בעולם המודרני לא חסרות שעות מסך וחשבנו שיהיה נכון שהספר ישאף ליצור מרחב משפחתי משולל מסכים.
עם זאת, על מנת לשתף את הקוראים עם תהליך כתיבת הספר, אגדות שונות ממנו מתפרסמות בדף הפייסבוק שלנו "אגדות אמיתיות".
האגדות המתפרסמות שם מופיעות בשלבים שונים של הכנתם, מהטיוטות הראשונות, דרך השילוב של האגדות עם איורים מקוריים ועד לשלבי העריכה השונים והניקוד.

רכישת הספר ומה בתכניות

בשלב זה ניתן לרכוש את הספר אך ורק מהאתר של הוצאת פנק.
בנוסף, אנחנו עובדים בימים אלה על הכרך הבא של אגדות אמיתיות וגם על פודקאסט "אגדות אמיתיות" שפרטים לגביו נפרסם בהמשך.

ספרי שירה

שורות שנותרו מאחור, תום בייקין־אוחיון

78.00 ₪

כללי

האבן של לנה

98.00 ₪

מתחילים

בשלב הזה מתחילים לעבוד במקביל בשני מישורים: מגייסים מאיירים ונותנים לכל אחד ואחת מהם אגדה לעבוד עליה, וממשיכים לעבוד על החלק של המילים של הסיפורים.
הסיפורים עוברים ראשית עריכה ספרותית – זה הוא אולי החלק הקשה ביותר לסופר שכן העריכה הספרותית מחפשת את כל המקומות החלשים בסיפור וחושפת אותם. אבל, למרות אי הנעימות שזה יוצר, הסיפור שיוצא אחרי התהליך הזה הרבה הרבה (הרבה!) יותר טוב.

אחרי כן הסיפורים עוברים להיסטוריונים ואנשי מקצוע מתחומים שונים על מנת לוודא שהתוכן של הסיפור תואם את המחקר העדכני בנושא. ולבסוף הסיפורים עוברים גם כמה סבבים של עריכה לשונית, הגהה וניקוד.
עד שכל התהליך הזה הסתיים האיורים השונים מהמאיירים כבר הגיעו לשולחן המערכת ואז רק נשאר לחבר את המילים לאיורים ולהדפיס את הספר! מה לא? לא. עוד לא…

שלב העימוד

עכשיו מגיע שלב העימוד. מעצב גרפי יושב מול התבנית הייחודית של הספר שבנינו יחדיו ומתחיל לסדר דף אחרי דף, פסקא אחרי פסקא, שורה אחרי שורה עד שכל העמודים נראים ממש כמו עמודים של ספר. בשלב הזה גם מגלים פתאום אם ישנם איורים שצריך לסרוק שוב, או מילים שצריך לתקן ולהחליף.
אחרי כן הולכים לבית הדפוס. שם השלב הראשון הוא להדפיס משהו שנקרא "עותק שמש". השם הזה נובע מכך שספרים מודפסים על גליונות דפוס – דפים ענקיים שכל אחד מהם מכיל 32 עמודים שונים מהספר. על הגליונות האלה הדפים מסודרים בצורה מיוחדת כך שאם יקפלו את הגיליון, כל העמודים יהיו במקומם הנכון בספר.
עותק השמש הזה משמש כדי לראות איך בדיוק הספר הזה ייראה – האם האיורים נראים טוב על הנייר שבחרנו? האם יש תיקונים שצריך לעשות בצבע של האיורים? האם האותיות בגודל טוב והניקוד קריא? אם ישנם תיקונים לבצע (ותמיד ישנם תיקונים לבצע) חוזרים אל העורך, מתקנים את הכל ומדפיסים עותק שמש חדש. רק אחרי שעותק השמש הסופי מאושר אפשר להמשיך עם התהליך ולצאת לדפוס.

תהליך הדפוס

תהליך הדפוס עובד כך: לכל אחד מגליונות הדפוס מכינים לוח מתכת גדול שמהווה הבסיס של ההדפסה. מכיוון שהספר הזה הוא צבעוני, לכל גיליון מכינים, לא לוח אחד אלא ארבעה. למה ארבעה? אחד בשביל הצבע השחור של המילים ועוד שלושה בשביל כל אחד משלושת צבעי היסוד. לפעמים מכינים אפילו לוח חמישי בשביל צבעים מיוחדים כמו כסף או זהב.
אחרי שהלוחות מוכנים מציבים כל לוח במקומו, מדפיסים גיליון לדוגמא, מתקנים את הצבעים כך שיהיו בדיוק בדיוק כמו בעותק השמש המאושר, ומתחילים להדפיס כל גליון בתורו.